לא מזמן פנתה אלי כתבת של מאקו לייעוץ בקניית מתנות לילדים.

הכתבה יחצנית ומטרתה פרסום של משחקים מסוימים מחנויות מסוימות, בכל זאת העקרונות שנתתי לה והדוגמאות – שווים.

פה ושם יש טעויות בשמות, בניסוחים וכו' אבל לא ברעיון הכללי.

ממליצה לקרוא  

איך מוצאים את הקצב הנכון? הגודל הנכון?

איך אפשר ללמד ילד לא לצעוק, לא לטרוק דלתת, ללכת בקצב מתאים ולהתלבש במקום לחלום?

אחת הדרכים היא ללמד הפכים.

לדוגמה:

"עכשיו נרוץ מהר מהר מהר! עכשיו נלך לאט לאט לאט! עכשיו נלך לא מהר ולא לאט". המשפט הזה הוא גם משחק נהדר כשהולכים ברגל וגם שיעור במהירויות שונות. כשהילד לומד מה זה "מהר" ומה זה "לאט" הוא גם לומד מהי המהירות הרגילה.

את אותו תרגיל אפשר לעשות עם עוד הפכים, למשל: לצעוק וללחוש. מנסים כל מיני עוצמות של קול על הסקאלה ובסוף מגיעים להסכמה מהו "דיבור רגיל", מעבר לכמה דדציבלים מדובר ב"צעקה" ומתי "לא שומעים כלום" או לחילופין "לוחשים".

אחת השאלות המרכזיות בחייהם של ילדים היא כמה הם גדולים. הם גדולים כי הם כבר לא צריכים חיתול, אבל הם קטנים ואסור להם ללכת לבד לכל מיני מקומות. זה בדיוק המקום לתת מן סקאלה כזאת: הילד הבוגר שעוזר לאחרים וגם לאחים הקטנים שלו, לא משתמש בחיתול בכלל וכו' מצד אחד והתינוק שעושים עבורו הכל מצד שני. ואז לחפש איפה הילד שלכם על הסקאלה הזאת.

חוץ מהסדר שזה עושה לילדים בראש, חוץ מהמושגים החשובים שהם לומדים וחוץ מהשפה המשותפת שנוצרת לכם, השאלות האלו מטרידות את הילדים ולכן עיסוק במושגים האלו באמת עוזר להם ומבהיר להם כל מיני דברים בהתנהלות של עצמם, של העולם ושל עצמם מול העולם.

מאיזה גיל?
כשהדברים עולים. אם בגיל שנתיים הילד מתחיל לטרוק דלתות וזה מפריע לכם או לצעוק, אז תתחילו בגיל שנתיים. אם מוקדם או מאוחר יותר – גם טוב.
בכל גיל הילד מבין את הדברים קצת אחרת וכל חזרה על כך מוסיפה עוד משהו. בכל גיל נוספים מושגים חדשים עם התפתחות השפה והפעילות והדרך הזאת תמיד מתאימה ללימוד "שביל הזהב" שבין ההפכים השונים.

הלכנו לגן השעשועים. הגדולה הולכת לאט ומתמהמהת ליד כל אבן, רצה מהר מדי קדימה ומטפסת על כל גדר אפשרית. כל מילה שאומרים לה עלולה לייצר דוקא וצריך לברור את המלים בקפידה. הקטנה בעגלה, לפעמים נרדמת, לפעמים בוכה, היתה רוצה שנלך בקצב קבוע ולא נפסיק לעולם. איכשהו הצלחנו להגיע בשלום ובמצב רוח טוב.

הגדולה התנדנדה והקטנה ינקה, הגדולה גלשה במגלשה וגם הקטנה צורפה לגלישות, הלכנו על שפת המדרכה והסתובבנו בקרוסלה ובסופו של דבר מיצינו את הענין. אפילו הגדולה.

התיישבנו על הספסל וחיפשנו מה לעשות. היה נעים בחוץ ורצינו למתוח את הזמן, כל אחד מסיבותיו הוא. הגדולה רצתה לשחק, הקטנה רצתה להסתכל על הגדולה ואני רציתי להעביר את הזמן הנעים הזה בלי שיתקלקל.

החלטנו לשחק בכדור, אבל לא היה לנו כדור. מה שכן היה לנו הוא התיק של הגן. חיטטנו בתיק וחיפשנו משהו מענין ומצאנו: זוג גרביים מגולגל!…

בהתחלה שיחקנו מסירות, אפילו הקטנה השתתפה.

אחרי זה נתנו לקטנה זוג גרביים משלה, לבדוק, ללעוס ולזרוק על האדמה בהשתאות (מכירים את הגיל הזה?…) והמשכנו לשחק במסירות, בקליעה למטרה, במחבואים וב"מצא את המטמון". אוצר שלם של משחקים חיכה לנו עם זוג הגרביים הזה.

ולקינוח הגדולה הלכה ל"בית" שלה, בקצה אחד של גן השעשועים, אני הלכתי ל"בית" שלי, בקצה השני של אותו הגן ושיחקנו בביקורים זו אצל זו, כשהקטנה על הידיים וזוג הגרביים משתתף כ"כל הצעצועים שיש לי בבית".

היה כיף.

כל זה היה לפני כמה שבועות ומאז כל פעם שאנחנו מגיעים לגן השעשועים אנחנו חוזרים ומשחקים בזוג גרביים מגולגל, נורא כיף המשחק הזה.

יש ימים שההורות כל כך קשה לי, שאני לא זוכרת למה רציתי להיות אמא ולמה הילדים האלו מסתובבים לי בבית והורסים לי את החיים. בימים כאלו, לפעמים משהו ממש קטן, יכול להחזיר את חדוות ההורות ולתת פסק זמן מהאטרף הכללי.

הספר "ברכבת יושבת ארנבת", שאני כל כך אוהבת, הוא אחד מהדברים הקטנים והמופלאים האלו, שמייד מחזירים את חדוות ההורות ומחדשים כוחות.

זה ספר על משחק ברכבת. הילדה מסדרת את הבובות שלה ברכבת והציור הנפלא של אורה איל מתחיל ברכבת-כסאות ובובות,
ואז הרכבת יוצאת למסע תוך כדי שהציור הופך להיות רכבת אמיתית שנוסעים בה החברים.
כמו בכל רכבת טובה רואים נופים ויש תחנה ובסוף חוזרים מהטיול והרכבת שוב הופכת להיות רכבת-כסאות.

אז קודם כל נתענג על הסיפור והציורים, בעיני זה השילוב הכי מקסים שיש בספר פעוטות בין טקסט וציורים. אז נקרא, נתבונן, נהנה… קודם כל נתענג.

אחרי כן, אפשר להתחיל לשחק, הרי מדובר במשחק:

עם תינוקות עוד אי אפשר לשחק ברכבת-כסאות אבל כדי להעביר להם את רעיון הרכבת (רעיון שמלהיב ילדים מכל גיל) אפשר לבנות רכבת קוביות, או מקוביות, או מכל חפץ קטן אחר, הרעיון הוא שיש שורה של דברים שזזה ועושה טו – טו – טו…

הקוביות האלו מוצלחות במיוחד כי אפשר לסדר אותן עם הפתח כלפי מעלה ולהכניס לתוכן בובות קטנות וסתם חפצים שנוסעים ברכבת.
קוביות עץ מתאימות ואם אתם בונים מע' שלמה של רכבת – כדאי להוסיף גם תחנת רכבת עם מזנון, בובות שמחכות בתחנה וכו'.

עם פעוטות, אפשרויות הבניה גדולות יותר ואפשר באמת לבנות רכבת-כסאות עם בובות או עם חברים
לתכנן מסלולי נסיעה לרכבת
לבנות רכבת מכל מיני חפצים, מהקוביות שמודגמות כאן ועד דומינו-ראלי
ואפשר גם לעשות יום-כיף ברכבת אמיתית.

יש ילדים שמאוד אוהבים רכבות צעצוע עם פסים, גשרים וכל הבלגן, ויש סוגים שונים: פלסטיק (בעיקר של טומי/טומיקה), עץ (איקאה) ועוד. כדאי לקנות משהו מודולארי שאפשר להוסיף לו עוד ועוד חלקים בהמשך.

אבל יש ילדים שממש מעדיפים את הרכבות שהם יוצרים בעצמם מחפצים אחרים.

אם כך ואם כך, רכבת היא משחק מאוד מאוד נחמד וכיפי, גם להורים וגם לילדים ותמיד נחמד להיזכר בו ולהכניס בחזרה לשימוש.

המלצה על התקליט הנפלא הזה ממש כאן