אז אנחנו כבר יודעים שצריך להציב גבולות ואנחנו כבר יודעים שצריך לעשות את זה כך ולא אחרת, הכל ברור.
אבל אז הילד זורק את הקורנפלקס ישר לפרצוף שלכם ואתם תוהים: מה עושים עכשיו? ואיך?
אם היתה מתקשרת אליכם גלית מ"שלום תוכלי להקדיש לי כמה דקות לסקר קצר?" באמצע סרט מותח, היתם יודעים מיד מה לעשות, אבל כשהילד שופך את כל האלכוג'ל על עצמו, אתם עומדים נבוכים ותוהים "מה עכשיו?" "יש פה איזה מבוגר אחראי שיבוא ויציל אותי?"..
אני כמובן מגזימה.
אנחנו נגיב ונגיב בדיוק כמו שאנחנו נוטים להגיב גם במצבים אחרים. .
אם את צועקת על הטלפנית וטורקת לה את הטלפון, הנטיה הטבעית שלך תהיה לצעוק על הילד ואולי תרככי אותה קצת לכבודו
ואם את אדיבה ונחמדה לטלפנית ולא מסוגלת לסגור לה בפרצוף, גם הילד שלך ירגיש מצוין עם האלכוג'ל.
הנקודה שלי היא שלפני שבודקים תיאוריות מסוגים שונים, כל אחד מאיתנו נוטה לפעול לפי האופי שלו, לפעמים אנחנו מרככים או מקשים את עצמנו לכבוד הילד, אבל בשורה התחתונה השדים האמיתיים שלנו יוצאים החוצה בדיוק כשלא צריך אותם.
וזאת בדיוק הבעיה עם גבולות. הבעיה היא שאנחנו יודעים יותר מדי טוב להציב/לא להציב אותם ואנחנו פשוט דואגים שדוקא עם הילד היקר שלנו – נעשה טעויות איומות.
אז האמא התקיפה מנסה לרכך את עצמה ומוצאת את עצמה מוותרת לילד לגמרי או קשה מדי אתו.
האמא הרכה מנסה להקשות את עצמה ומוצאת את עצמה מגזימה לכל הכיוונים תוך כדי שהיא מתנצלת.
ויש עוד כל מיני וריאציות, איך כל אחד מאיתנו לא מספיק בטוח בעצמו ולא מספיק יודע מה לעשות ודוקא בגלל זה עלול באמת לטעות.
מה שחסר לנו כאן היא לא הידיעה שצריך להציב/לא להציב גבולות, אלא עוד דרכים לעשות את זה. לצאת מהאוטומט שלנו ולהכיר עוד ועוד דרכים להגיב על מה שהילד עושה.
המסע הזה הוא מסע ארוך וכל אחד עושה מסע קצת שונה שמתאים לו -עצמו בדיוק. הכלים שעוזרים לנו והכלים שאנו רוכשים בדרך – שונים זה מזה כמו שאנחנו שונים זה מזה אבל אנחנו יכולים ללמוד זה מזה המון.
דוקא בגלל שהמטרה היא ללמוד עוד אפשרויות תגובה
ודוקא בגלל שלכל אחד מאיתנו יש אפשרויות תגובה שונות
הדרך הכי טובה להרחיב את המאגר היא ללמוד זה מזה.
בהמשך, אנסה לתאר גם כאן, כל מיני דרכים להגיב להתנהגויות של הילדים ולהציב/לא להציב גבולות.
פינגבאק: מאמר חדש: גבולות ואנחנו | תינוקות, פעוטות, ילדים והורים