המצרכים:
תינוק/ת בכל גיל
מטפחת שקופה, חיתול טטרא, חיתול פלנל, שמיכה, כרית, ספר… מה שבא ליד…
בובה בקופסה (jack in a box) או בובת קונוס ("פלטיאל") או כל בובה אחרת שבפעולה אחת פשוטה נשלפת ממחבואה
אופן ההכנה:
שימו לב! כבר בגיל מאוד צעיר ילדים יוזמים את המשחק, אל תפספסו!
אם אתם רואים שפתאום החיתול כל הזמן נופל על הראש של הילד והוא לא בוכה, יכול להיות שהוא איכשהו משך את החיתול עליו כדי לשחק אתכם קוקו! התייחסו לזה.
אם קרה שהתייחסתם למשחק קוקו והילד בכלל לא התכוון, הוא ילמד שזה משחק ואחרי כמה פעמים יזום את זה בעצמו, כך שבכל מקרה הרווחתם.
1. התנוחה:
כל תנוחה.
ילד שעדין רק שוכב על הגב אפשר לכסות במטפחת שקופה ולהכין את הבסיס למשחק קוקו עתידי.
ילד שכבר מושיט יד: אפשר לשים בהישג ידו מטפחת שקופה או טטרא. בפעמים הראשונות מכסים את הילד עם המטפחת לשניה, וכשמגלים אותו אומרים בקול: "קוקו!". כסו גם את עצמכם במטפחת באותה הצורה.
סביר להניח שזה יוציא מהילד חיוך. אחרי כמה פעמים הוא ינסה בעצמו, כשהוא מנסה בעצמו: עודדו אותו, התלהבו בקול והגידו "קוקו!". כך הילד ילמד שזה משחק כייפי (גם לכם).
ילד ששוכב על הבטן: עוד הזדמנות מצוינת לעודד ילדים לשכב על הבטן. בהתחלה המטפחות הן חפצים כמו כל המשחקים שפזורים סביב, אחרי זה מכסים אתן דברים שונים, בין השאר את ראשו של הילד ואת ראשכם שלכם. כל פעם שמגלים את החפץ מתחת למטפחת קוראים בהתלהבות: "קוקו!".
זוחלים פלוס: המטפחת היא אחת מאפשרויות המשחק ועכשיו אפשר להוסיף שמיכה או משהו פחות שקוף.
מגיל שנה: הילדים משחקים "קוקו" מעצמם כל הזמן. אתמול תפסתי את הבת שלי מחביאה לעצמה חתיכות פאזל בתוך ספר ומגלה אותן בהפתעה. גם בשלב הזה הם ישמחו שתתלהבו אתם מה"קוקו". זאת כבר הכנה למשחק המחבואים (שהוא המשחק הכי חשוב בילדות!).
בובות של "בובימה" 16 ש"ח האחת
2. המשחק – כמה כללי אצבע:
- תמיד תמיד תמיד! שהמשחק יהיה הדדי. לא חייבים בתורות (פעם ההורה ופעם הילד) אבל כן חייבים שההורה והילד יהיו שניהם בשני צידי המשחק (מחפש ומחביא, מתחבא וצופה וכו').
- בהתחלה קל יותר לילד להבין את המשחק כשמכסים אותו עצמו או את ההורה. בהמשך הוא ישמח לכסות גם חפצים. מתי עובר הקו בין לבין? אני מעדיפה לעשות הכל בו זמנית, להתעכב קצת יותר על מה שהילד מתלהב, אבל תמיד לתת גם את האופציה הבאה בתור.
- שימו לב! לפעמים הילדים נבהלים מזה שהאמא נעלמת כשהיא מכסה את עצמה. בדיוק בשבילם נועדה המטפחת השקופה. אגב, אותם ילדים לא ייבהלו אם מבוגר אחר יכסה את עצמו, הם פשוט לא רוצים שאמא תיעלם.
- כמה פעמים? עד שלאחד הצדדים נמאס. סביר שלכם ימאס קודם ובכל זאת: אם הילד לא מתעניין, מסיט את המבט, בוכה, מעקם פרצוף ובאופן כללי מציק לו משהו, סימן שנגמר הזמן.
3. גיוונים:
- להוסיף שירים (למשל: מאחורי ההר 123)
- לעשות קולות שונים כשהחפצים מתגלים
- להיכנס ביחד מתחת למטפחת
- להחליף מטפחות
- לשחק מאחורי כרית (או כל דבר מוצק) ואז להוציא את הראש פעם מעל הכרית, פעם מתחתיה, משני הצדדים…
- אותו כנ"ל עם כסאות האוטו, בכלל זה משחק קלאסי לנסיעה
- להחביא את כפות הידיים ולהוציא אותן ואז לדגדג או למחוא כף או לשלוף בובת אצבע
4. למה זה כל כך חשוב?
תמונה של הדס שדה מתוך visualarts
משחקי הקוקו ולאחר מכן משחקי המחבואים הם המשחקים הכי חשובים בילדות. למה? הסיבות רבות.
בהתחלה המשחקים האלו מפתחים את "קביעות האובייקט". כלומר היכולת של הילד לדעת/להבין שהחפץ קיים גם כשהילד לא רואה אותו. היכולת הזאת היא אחת היכולות הקוגניטיביות (שכליות) הראשונות שמתפתחות והיא מהווה את הבסיס לכל החשיבה. זה לא רק זיכרון אלא בעיקר היכולת להחזיק בראש תמונה של משהו שלא נמצא באותו הרגע.
כשאתם משאירים את הילד בגן, הילד יודע שאמא הלכה ונמצאת במקום אחר ובהמשך תבוא לקחת אותו. היכולת של הילד לדעת את זה מבוססת על קביעות האובייקט שלו. משחק הקוקו מפתח את קביעות האובייקט ועוד משתנים רבים של חשיבה (שלא נתעמק בהם כאן).
משחקי הקוקו מפתחים גם את היכולות הסנסומוטוריות של הילד: בהתחלה זאת רק התחושה של המטפחת, אחרי זה התחושה של כל שאר החפצים שמשתמשים בהם ובהמשך הילד גם מנסה לכסות את עצמו (וזה דורש לא רק תנועה אלא גם היכרות עם גופו!). יותר מאוחר כשהילד יתחיל להחביא חפצים הוא יצטרך לעשות פעולות מוטוריות מורכבות וכשהוא יתחיל לטפס לכל מקום ולזחול מתחת לכל דבר הפעילות עוד תשתכלל.
גם היכולת לחפש וגם היכולת להחביא מפתחות כל כך הרבה כישורים: קוגניטיביים, רגשיים, חברתיים, מוטוריים, תחושתיים… והכל מתחיל ב"קוקו!" אז קדימה, לשחק!
מ-עו-לה !!!!!!!!!!
תודה, מקסים!