על המשחק (מבוא)

המשחק הוא הדרך הטבעית שבה הילד פועל בסביבה. באמצעות המשחק חוקר הילד את הסביבה ופועל בה.

ככל שיכולות המשחק של הילד גבוהות יותר, כך גם תפקודו במציאות משתפר: במשפחה, בחברה, בלימודים ובחיים בכלל.

קיימים סוגים שונים של משחקים, ולאט לאט נתייחס לכולם.

תיאורטיקנים רבים התייחסו למשחק ופה תמצאו מישמש די רציני בעיקר של ויגוצקי, וויניקוט ופיאז'ה. את עיקר הדברים למדתי אצל חנה זלצר (מרפאה בעיסוק ומורה לחיים) ובנוסף גם קצת משלי.

מהו המשחק?

למשחק מספר מאפיינים:

• זוהי פעילות חסרת תכלית, והיא נעשית מרצון, שהרי לא ניתן להכריח ילד לשחק.
• במשחק ישנו החופש להעמיד פנים ולערבב בין דמיון לבין מציאות.
• במשחק יש חוקים ברורים.
• המשחק מהנה ומשעשע.
• המשחק דומה למשהו מוכר. הוא חיקוי, אך הוא שונה מהשגרה. דברים בלתי אפשריים יכולים להתקיים.
• המשחק הוא פעולה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, עם ובלי שינויים.

מדוע המשחק חשוב כל כך?

במהלך המשחק מרגיש הילד שהוא יכול לעשות דברים רבים, משום כך הוא מרגיש חזק ומסוגל להתמודד עם קשיים. כך נוצר מצב שההנאה חזקה מהפחדים ומהתסכולים, והילד יכול להתאמן שוב ושוב על מיומנויות עד להשגת התוצאה הרצויה. היות שהמשחק דורש מיומנויות מוטוריות, חברתיות ותפיסתיות רבות, הילד מתאמן על דברים רבים באופן ספונטני ומתוך הנאה.

במשחק ישנם חוקים רבים שמאפשרים את קיומו. הילד לומד לציית לחוקים ולהתארגן בתוכם. נוסף על כך, הוא לומד מה לעשות עם ילדים שאינם מצייתים לחוקים הללו. לעיתים לומד הילד להמציא חוקים ולאכוף אותם, ולעיתים הוא לומד לציית לחוקים קיימים.

המשחק כולל חיקויים רבים של עולם המבוגרים. באמצעות חיקוי התפקידים (משחקי אבא-אמא, משחקי רופא-חולה, משחקי בואו-ניסע-ברכבת) לומד הילד לבצע את המשימות של המבוגרים ולהתאמן לקראת הגיעו לגילאים אלו.

היות שמשחק הוא הפעילות הטבעית של הילד, הוא יכול להיעזר במשחק גם כדי לבטא את עצמו. לעיתים קל יותר לילדים להביע דרך משחקים רגשות כמו פחדים, קשיים, עצב וכו', והם יבחרו להמציא סיפור ולשחק אותו עם בובות או עם מכוניות וכו' כדרך התמודדות עם קושי שמפריע להם.

עד איזה גיל משחקים?

תינוקות משתתפים במשחק הן בצורה אקטיבית והן בצורה פסיבית ומעדיפים משחקי אצבעות, תנועה וגוף. הרבה מהמשחק עם תינוקות מבוסס על יצירת תקשורת בדרכים שונות אבל תינוקות משחקים גם במשחקים מסוג "גירוי-תגובה" ובמשחקים מסוג "איך מפרקים את הטלפון/שעון/חפץ יקר כלשהו" של אמא.

ילדים צעירים משחקים במשחקים מוחשיים, כגון קוביות, בובות ומכוניות.

כשהם מתבגרים, המשחקים הופכים מופשטים יותר ויותר, ובשלב מסוים בחיים הם מקבלים ביטוי באופני דיבור, למידה וחשיבה, או ביחסים חברתיים/משפחתיים באופן סמוי בלבד.

עם זאת, בכל גיל אנשים משחקים ונהנים ממשחקים, בין אם המשחקים מוחשיים ובין אם הם מופשטים וסמויים.

ממה כדאי להיזהר כאשר מנחים פעילות משחקית?

אם המשחק מערב פעילות תחושתית, עליו להיות מאורגן ומובנה. ילדים שונים מגיבים באופן שונה לגירויים תחושתיים, ומומלץ להיות ערניים לכך. אם הילד מגיב בסחרחורות, בבחילות, בבכי, בעייפות פתאומית, בהשתוללות קיצונית, באי נוחות בולטת וכו', יש להוציאו מהפעילות או למתן אותה.

המשחק עלול לדרוש מאמץ רב מהילדים, לכן כדאי שההוראות תהיינה ברורות ולא תדרושנה מהם מאמץ נוסף. כדאי להשתמש במשפטים קצרים ופשוטים.

חשוב להתחשב בתנאים חיצוניים וכלליים, כגון: מזג האוויר, מצב הרוח של הילדים, תכנית הגן באותו היום (או סדר היום בבית) וכו'. על המבוגר שמעביר את הפעילות להיות ערני, ולכן לא מומלץ להשתמש בפעילויות אלו במצב של עייפות, חולשה וכד'.

כל הפעילויות ניתנות לדירוג וחשוב להגישן לילדים ברמה שמתאימה להם.