כשאנחנו חושבים על משחק, אחת האסוציאציות הראשונות היא: חופש!
ואולי בגלל זה הורים רבים ובכלל מבוגרים, חושבים שהמשחק הכי כיפי הוא חופשי ושעדיף לא להתערב לילד במשחק (או בציור, או ביצירה, או בכלל…).

אבל מהו משחק חופשי?
האם כל פעם שילד עושה משהו לבד – הוא משחק?
האם כל פעם שילדים משחקים בקבוצה, המשחק שלהם חופשי?
האם ההבדל בין משחק חופשי לבין משחק אחר – הוא מידת ההתערבות של המבוגר?
או שמא, שם הקוד "משחק חופשי" פשוט מתייחס למשחקי דמיון? משחקי תפקידים? משחקי בניה? משחקים בלי חוקים?
התשובות על השאלות האלו אינן מובנות מאליהן.
כשילד עושה משהו לבד, לא תמיד מדובר במשחק. הוא יכול להמציא לעצמו סיפור, הוא יכול לשחק בכפתורים של פעלולון, הוא יכול לשיר לעצמו שיר, לצייר וכו' וכו', לא כל מה שהילד עושה הוא בגדר "משחק".
כשילדים משחקים בקבוצה, בהנחה שהם יודעים לשחק, שהמשחק מתנהל באופן שנעים לכולם ושלכולם יש מטרה משותפת – האם זה משחק חופשי? לא בהכרח. אולי הם משחקים "מחבואים" או "תופסת" שאלו משחקים מובנים לכל דבר? אולי רק חלקם משחקים? אולי ילד אחד ממציא את המשחק והאחרים משחקים לפי החוקים שאותו הילד המציא?
ומהו בכלל משחק חופשי? הרי לכל משחק יש חוקים פנימיים, אז איך בדיוק מגדירים את ה"חופש" שבמשחק?
לכולנו נדמה שאנחנו יודעים מהו משחק ולכולנו יש חוויות ממשחק כזה או אחר בתקופות שונות בחיים ובעיקר בילדותנו. כולנו גם משתמשים במילה "משחק" בהקשרים אחרים, למשל השם של הטלנובלה "משחק החיים" או "תורת המשחקים" במתמטיקה (או כלכלה? תקנו אותי…).
היכולת של הילד לשחק לא מובנת מאליה. אמנם ילדים רבים לומדים לשחק מתוך עצמם או מתוך השתתפות חברתית, אבל ילדים אחרים צריכים ממש ללמוד איך לשחק. היות שכל אינטראקציה חברתית מלמדת את הילד, והיות שעד גיל מסוים האינטראקציה המשמעותית ביותר היא עם ההורים, אין סיבה שההורים לא יהיו אלו שחושפים את הילד למשחק.
משחק של הורה עם ילדו משרת כמה מטרות:
א. הילד לומד לשחק
ב. היות שהמשחק הוא השפה הטבעית של הילד, ההורה לומד "לדבר" בשפה של הילד, ההורה והילד יוצרים שפה משותפת שבונה את התשתיות של הקשר ביניהם.
ג. זה פשוט כיף.
אז במה משחקים?
קיימים כמה סוגים של משחקים והבחירה מושפעת מהנטיה הטבעית של ההורה, של הילד ושל הצרכים שעולים מסביב.
למשל: ילד מאוד תנועתי יעדיף משחקי חוץ ומשחקי תנועה. יכול להיות שגם ההורה מעדיף את המשחקים האלו. אבל יכול להיות שההורה יחשוב שאולי כדאי לתת לאותו הילד גם משחקים בתוך הבית כדי לאזן את היכולות של הילד. הכל כשר.
אז הנה כמה מסוגי המשחקים:
משחקי בניה, משחקי דמיון, משחקי קופסה, משחקי תנועה, משחקי מוטוריקה עדינה, משחקי חברה, משחקי חשיבה… יש עוד כל מיני סיווגים.
ואפשר להשתמש במשחק בכמה דרכים:
המשחק כמשחק, בלי שום מטרות אחרות, בלי שום דרכים אחרות. פשוט לשחק לפי חוקי המשחק.
המשחק כבסיס, להשתמש במשחק עם החוקים המקוריים שלו וגם בדרכים אחרות.
המשחק כהזדמנות, להשתמש במשחק בדרך אחרת לגמרי.
אפשר גם להתיחס למשחק בכמה דרכים:
לשחק כדי להשיג מטרה אחרת (למשל: לשחק במשחק הזיכרון כדי לפתח את הזיכרון)
לשחק כדי לשחק (למשל: לשחק במשחק הזיכרון כי אוהבים את המשחק הזה)
משולב (למשל: לשחק במשחק הזיכרון כי אוהבים אותו וכי רוצים לפתח את הזיכרון)
אופן המשחק יהיה קצת שונה עבור כל אחת מהמטרות.
עכשיו ניקח את כל ההגדרות שכתבתי עד עכשיו ונערבב טוב טוב, מה יצא?
א. הורה יכול לשחק עם הילד במשחק דמיון, שניהם ימציאו את המשחק תוך כדי תנועה. עדיין שימו לב שלמשחק יהיו חוקים פנימיים (הקשר בין המשחקים, בחירת הכלים, משך הזמן של כל פרק במשחק וכו').
ב. אפשר להשתמש במשחק קופסה בכל מיני דרכים, אם לפי כללי המשחק המוכתבים ואם לפי כללים שממציאים. תמונת הברווז שבמשחק הזיכרון יכולה להוביל למשחק עם ברווזים, אפילו "מה במשבצת" יכול להוביל למשחקים אחרים… זה רק תלוי בדמיון שלכם…
ג. אפשר לתת לילד לשחק לבד בלי להתערב (אבל אז אולי כדאי לבדוק שהילד אכן יודע לשחק, שהוא נהנה ושהוא רוצה לשחק לבד). אם המטרה היא להשיג זמן פנוי לעצמכם – זה כמובן לגיטימי, אבל אז הענין במשחק החופשי איננו עקרוני למשחק, אלא ליכולת של הילד להעסיק את עצמו. במקרה כזה, כדאי לארגן גם זמנים שבהם אתם משחקים עם הילד.
לסיכום:
ההגדרה של משחק כ"חופשי" או כ"דידקטי" תלויה באופן שבו משתמשים באותו המשחק.
אין רע באף אחד מהמשחקים בתנאי שאתם נהנים.
אם נותנים לילד לשחק לבד, כדאי לבדוק שהוא באמת משחק ונהנה מזה….
והרבה פעמים לא כדאי לצפות שילד ילמד לשחק לבד מעצמו, היכולת לשחק מתפתחת ונלמדת כמו כל יכולת אחרת, אצל חלק מהילדים זה יבוא לבד ואצל חלק לא.
אם כך ואם כך, תמיד כיף לשחק עם הילד וקשר שנוצר דרך משחק לא דומה לקשרים אחרים, זה הקשר האמיתי (כי פשוט זאת השפה של הילד) וכדאי להשקיע בו.
פינגבאק: משחק חופשי? | תינוקות, פעוטות, ילדים והורים