לפעמים נדמה שהמילה "גבולות" היא המילה הכי נפוצה בחינוך היום, ש"גבולות" היא בכלל מילה נרדפת ל"חינוך" וכמו עם כל מושג שעובר אינפלציה קשה, כדאי לאזן ולהתבונן גם באפשרויות ההפוכות.
ראשית כל: הגדרה
מעניין שבשיטוט שטחי בגוגל, קשה למצוא הגדרה למילה "גבולות". הכי קרוב שמצאתי היה "חוקים וגבולות", כלומר גבולות הם כמו חוקים. מכאן מתחילות הגדרות ציוריות: גבולות הם כמו קירות, כמו מיכל, מקנים בטחון וכו'.
אבל מה הם בעצם גבולות?
ניאלץ להגדיר בעצמנו: גבולות הם ה"כן" וה"לא" של הבית, מה מותר ומה אסור ומתי.
בבית אחד מותר להסתובב עירומים ובבית אחר אסור, בבית אחד מותר לאכול במבה ובבית אחר אסור, בבית מותר להפשיל לאמא את החולצה כדי לראות את הפופיק ומחוץ לבית אסור, בימי הולדת מותר לאכול ממתקים ובשעת ארוחת הצהריים אסור וכו' וכו'.
שנית: מי אמר למי מתי ובאיזו הזדמנות
מן הסתם נהוג לחשוב שההורה מציב את הגבול לילד, גבול במובן של "עד כאן!". רק ש… במציאות גם הילד מציב גבולות להורה. למשל: ילד שלא מוכן ללכת לישון, ילד שלא מוכן לאכול אוכל מסוים, ילד שלא רוצה ללכת לגן.
במקרים כאלו בעצם מתחיל מאבק כוחות: מי יותר חזק ומי ינצח, הילד או ההורה? בהמשך נראה שברגע שמתחיל מאבק כוחות – עברנו לתחום אחר ואנחנו כבר לא בתחום "הצבת הגבולות".
לעתים יש חילוקי דעות בין שני ההורים לגבי גבול מסוים או עיתוי מסוים להצבת אותו הגבול. נהוג להציע להורים להיות עקביים בדרך שלהם, הילד יסתגל להבדל בין ההורים. במצב כזה חשוב לדאוג שהילד לא ינצל את השוני בין ההורים בשביל מניפולציות ("אבל אמא אמרה שמותר").
לשם כך עליכם להיות מתואמים ולדעת מה בן/ת זוגכם אמר, גם אם דרכיכם שונות.
שלישית: ילדים שונים מזמינים גבולות שונים
ילד רגיש מאודa האינטלגנציה הרגשית שלו גבוהה, יבין את המסר שלכם גם אם תגידו אותו בטון הסברי ונעים ולא באופן תקיף.
לעומתו, ילד מרדן שאוטם את עצמו בפני דיבורים, יבין טוב יותר מסרים שיועברו לו באמצעות התנהגות ופחות באמצעים מילוליים.
לכל ילד מתאימה דרך שונה של למידה, מה מותר ומה אסור ואפילו השימוש במילה "הצבה" לא נכון לכולם.
רביעית: בחירת עיתוי
גם אם הילד עושה מעשה שלא ייעשה, לא תמיד זה הזמן הנכון להתעסק עם גבולות.
נכון שבדרך כלל עדיף להיות עקביים ושעדיף לא להשאיר מעשה-אסור ללא תגובה. הכלל הזה נכון ברובם המוחלט של המקרים.
ובכל זאת, עדיף לא לריב עם הילד במסעדה לעיני כל המשפחה המורחבת, עדיף לא להיכנס למצבים מורכבים כשממהרים מאוד ובאופן כללי תמיד כדאי להפעיל את ההגיון הבריא ולנסות לחזות:
אם ההתמודדות הולכת להיות מסובכת: ודאו שיש לכם מספיק זמן בשבילה, מספיק סבלנות ושאתם לא במקום ציבורי (אא"כ אין ברירה).
אם ההתמודדות הולכת להיות מביכה עבור הילד: ודאו שאתם לא מלבינים את פניו ברבים או לעיני אנשים יקרים לו.
חמישית: מאבקי כוחות
כאמור, סימון גבול אומר לילד מה מותר, מה אסור ומתי.
כשהילד מתחיל לעשות לכם דוקא, להתווכח, להיכנס להתקף זעם ובאופן כללי להילחם בכם: זה סימן שנכנסתם למאבק כוחות.
התחושה במאבק הכוחות היא של תסכול ואלימות וכל צד מנסה להפעיל יותר כוח על הצד השני כדי להיות זה שמנצח ומשיג את מה שהוא רוצה.
אם נכנסתם למאבק כוחות, הצבת הגבול שלכם לא אפקטיבית. יש כל מיני דרכים להימנע ממאבקי כוחות ויש כל מיני דרכים להציב גבולות ביעילות.
אבל על כל אלו, בהמשך…
פינגבאק: גבולות א’ – הגדרות | תינוקות, פעוטות וילדים
הא, ספרי לי על זה…
}{
טיפ מאד חשוב – לא לריב או לנסות לחנך ילדים (או מבוגרים) כשהם רעבים מאד או עייפים מאד,
היום אני יודעת שהרבה התקפות זעם ובכי היו נמנעות לו הייתי מזהה בזמן שמדובר בילד רעב או עייף…