אמא של שרון אמרה לה: “אל תזרקי..” אבל בינה לבינה היא חשבה: “אין מה לעשות, זה שלב התפתחותי..”
לכן, כשהיא אמרה לשרון "אל תזרקי" זה נשמע כאילו היא אומרת "עזבי אותך…”
גם אם שרון הבינה את המלים, עדיין האינטונציה היתה מאוד ברורה: “תעשי מה שבא לך" ולשרון בא לזרוק דברים אז היא פשוט המשיכה לזרוק.
אמא של דן, לעומתה, צעקה על דן: “אל תזרוק!” ובפעם החמישית שדן זרק דברים היא הכניסה אותו לחדר ואמהות אחרות מנסות לקחת את הצעצוע הנזרק, להתעלם מהילד כאשר הוא זורק דברים, להטיל סנקציות ובאופן כללי לנסות את כל ארסנל העונשים מהקל אל הכבד. והילדים עדיין ממשיכים לזרוק או להרביץ, לנשוך או לשפוך מים על הרצפה…
אז איפה נכנס ענין הגבולות בסיפור הזה?
רך לא עובד, קשה לא עובד
מה עושים?
לפסיכולוג אריה טבעון, יש מודל מאוד נחמד שמתאר את הסמכות ההורית. אם הוא מרצה באזור שלכם, כדאי ללכת כי הוא מרצה מעניין.
בגדול, הוא אומר: סמכות לא בנויה מכוח.
הקשר שלנו עם הילדים בנוי מהרבה חוטים וביניהם הרבה חוטים של סמכות.
למשל:
- הם מקשיבים לנו כי הם סומכים עלינו
- הם מקשיבים לנו כי הם מאמינים שאנחנו יודעים מה טוב
- הם מקשיבים לנו כי יש בינינו קשר טוב והם רוצים להיות נחמדים אלינו
במודל של אריה טבעון, הציות שבא מתוך כוח, אפשרי רק על בסיס של מערכת קשרים טובה מצד אחד וכאשר ההורה לא משתולל בכוחניות מצד שני.
לפני שנחזור לאמהות של שרון ושל דן, נעבור על עוד כמה מרכיבים חשובים:
- לא אומרים "לא" בלי שנותנים "כן". כשאומרים לילד לא לעשות משהו, הוא יודע מה לא לעשות. אבל הוא לא יודע מה כן לעשות. לכן הוא ימשיך לעשות את ה"לא". שרון יודעת שאסור לזרוק, אבל מה כן אפשר לעשות? צריך ללמד אותה.
- לחץ. אנחנו סוג של קפיץ. אפשר ללחוץ אותנו עד רמה מסוימת ומעבר לה פשוט נתפרץ. כשמגזימים ב"אל תעשה" הילד מתאפק לא לעשות, מתאפק ומתאפק ובסוף הוא יתפרץ. לכן לא כדאי להגזים גם ב"אל".
- ייחודיות. חשוב מאוד לזכור: חייבים להתייחס לכל ילד באופן שמתאים לו ולכל ילד מתאים משהו אחר. כדי להציב גבול באופן יעיל חשוב מאוד להכיר את הילד ולהתייחס למשתנים הייחודיים שלו.
- הרגל. לפעמים המשהו האסור הפך להרגל וכדי לשנות אותו ולעמוד בגבול שלכם הילד צריך להתאמץ ולשנות הרגלים. שינוי הרגלים מצריך מוטיבציה, אמון וזמן. היו סבלניים.
כשראיתי את אמא של שרון אומרת שוב ושוב "לא לזרוק..” הצעתי לשרון סל והתחלנו לשחק בקליעה למטרה. זרקנו את כל מה שהיא רצתה לזרוק לתוך הסל. אמא של שרון קיבלה סדר בבית, שרון קיבלה משחק שמשלב את הצורך שלה לזרוק וכל זה החזיק בדיוק שתי דקות.
כשמדובר בפעוטות ממש קטנים – פרק זמן של 2 דקות הוא נפלא. זאת הכנה לפעם הבאה שתארך קצת יותר עד שבסוף הזריקה כולה תהפוך למשחק אפקטיבי.
בין לבין אפשר להתחיל לעשות הפרדות ולהחליט מה חשוב. אולי כדאי לאפשר לשרון לזרוק בובות רכות מחוץ לבית ולא לאפשר לה לזרוק את הטלפון הסלולרי על הטלויזיה.
אמא של דן נראית לי מיואשת יותר. היא ניסתה כבר הכל ושום דבר לא עובד.
היתי מציעה לה ללכת למקומות אחרים עם דן. הקשר שלהם סביב ענייני הגבולות כרגע הפך בעייתי ורגיש מדי ואולי כדאי לחזק אלמנטים אחרים בקשר לפני שחוזרים לשם.
למשל: תשחקו ביחד בדברים שדן אוהב. תעשו דברים שאין בהם ענין מודגש של גבולות (לכו לג'ימבורי ביחד, לבריכה, סעו ביחד ברכבת, טיילו בחוץ ושחקו ב"יאללה בלגן").
בזמן הזה, העירו רק על דברים מסוכנים והשתדלו להיות פחות מילוליים. דן רוצה להכניס אצבעות לשקע, קחו אותו משם תוך כדי שאתם אומרים: “לא מכניסים אצבעות לחשמל". אל תעשו מזה ענין והיו נחושים.
בזמן הזה לאט לאט הסבלנות תחזור אליכם ודן ירכוש את האמון בכם בחזרה.
אחרי שבוע כזה (אורך הזמן יכול להשתנות ממשפחה למשפחה) אפשר לחזור לענין הגבולות.
עכשיו, כשאתם מתחילים להתמודד עם הגבולות, במקום "להציב" את הגבולות נסו "להבין" את הילד ולפעול בהתאם.
לפעמים הדרך הכי טובה להציב גבול, היא לקחת את הילד, לחבק ולנשק אותו ולומר לו ברכות: “אל תעשה…”, אפשר לחזור על זה הרבה פעמים אבל באהבה. מפליא עד כמה זה יעיל.
זוכרים את הסיפור על ההתערבות של השמש והרוח?
פעם השמש והרוח התערבו מי חזקה יותר, הם הסתכלו אל הרחוב למטה וראו איש עם מעיל. הרוח טענה שהיא תצליח להוריד את המעיל של האיש מהר יותר והשמש טענה שהיא-היא תצליח להוריד את המעיל מהר יותר.
הרוח התחילה לנשוב, היא נשבה חזק יותר ויותר והאיש הצמיד את המעיל לגופו בכוח, הרוח התחזקה והאיש נצמד עוד יותר למעילו, עד שהרוח התייאשה.
ואז יצאה השמש, חיממה והרגיעה, וכעבור כמה דקות לאיש היה חם והוא פשט את מעילו מרצונו.
גבול מוצלח פועל כמו השמש, הילד מפתח מוטיבציה פנימית ודורש מעצמו לעמוד באותו הגבול. זה יקרה כשהוא יבין מה לא בסדר וירצה לשנות את אותה ההתנהגות.
אתם נמצאים שם כדי להסביר לו ולתמוך בו בתהליך השינוי הזה.
ברוב המקרים עונשים יפעלו כמו הרוח והילד יסתגר עוד יותר בתוך המעיל שלו ועם ההרגל הלא-טוב שלו ובמקום לחזק את הקשר ביניכם אתם תיצרו ריחוק וחוסר אמון.
מתי ואיך כן להעניש?
גם על זה עוד נדבר, בהמשך…
פינגבאק: גבולות ב’ – עצמת הרכות | תינוקות, פעוטות, ילדים והורים