אתמול אחרי הגן, הלכנו קטנה ואני לבקר את שרון (שם בדוי), חברה של קטנה מהגן. בגן זאת הילדה הכי מקסימה שיש, חיוך כובש ומלא ריסים, התנהגות נעימה, חברותית ומקסימה. קטנה כאבה שיניים אתמול והיתה קצת סוערת, קיויתי שהביקור הזה יעשה לה טוב.
הגענו, חצר מדהימה: נדנדה, ערסל, בית קטן ומגלשה בסגנון little tikes, עצי פרי, גינת ירק, כלב נחמד… כשנכנסנו למזגן קטנה קצת התרעמה ובצדק…
אבל אין מה לעשות, מזגן, מים קרים, נוסחה מנצחת בימים אלו.
קטנה נצמדה לאקוואריום ושרון התחילה לזרוק דברים, לא סתם לזרוק, לזרוק בכוח ולנסות לקלוע בקטנה. אמא של שרון אמרה בטון קצת לחוץ: "שרון, לא לזרוק!", שרון הסתכלה עליה בחיוך ממזרי והמשיכה. אמא של שרון קמה, הזיזה את שרון למקום אחר והציעה לה משחק. שרון זרקה את המשחק. אמא שלה הציעה לה עוד משחק, שרון זרקה גם אותו.
בינתיים קטנה התיישבה והתחילה להתעניין במשחקים של שרון. היא בחרה משחק של קופסה שמכניסים לתוכה צורות שונות והתחילה להכניס את הצורות, שרון באה וניסתה לחטוף לקטנה את המשחק. שרון בתגובה ניסתה לנשוך את קטנה. אמא של שרון התערבה שוב: "שרון לא לנשוך!" הקטנות המשיכו למשוך את המשחק, כל אחת לצד שלה והפרדנו ביניהן.
לקחתי את קטנה על הברכיים שלי והושטתי לה צורה, היא השחילה אותה לתוך הקופסה, הגשתי את הצורה הבאה לשרון אבל אמא שלה אמרה: "לא, זה לא יעזור, כלום לא יעזור, זה פשוט גיל כזה…".
המשך השעה היה דומה: קטנה בחרה משחק, שרון באה לחטוף לה, קטנה סירבה ושרון ניסתה לנשוך, להכות, לזרוק דברים ולצעוק. בין לבין קטנה התמקדה במשחק וניסתה לשתף את שרון אבל אז איכשהו תמיד אמא שלה התערבה וניסתה להפריד ביניהן.
אחרי שעה הלכנו הביתה, קטנה עדיין בסערת שיניים ואמא של שרון מלאת התנצלויות…
השארנו לה כמה טיפים...
