טלויזיה ותינוקות

נחלק את השאלה ל-5 היבטים שונים:

1. טכנולוגיה
2. תוכן
3. אופן הצפיה
4. הרגלי הבית
5. מה לא עושים כשרואים טלויזיה

טכנולוגיה

בטלויזיות הישנות, הגדולות, הטכנולוגיה היא כזאת שהתמונה מיוצרת על ידי ריצודים רבים. הריצודים האלו נקלטים במוח ועלולים לגרום לכמה בעיות:

• התקפים אפילפטיים, במיוחד אם התמונה מאוד צבעונית והתנועה בה מהירה מאוד. לפני 15 שנים בערך יצאה ביפן תכנית לילדים בשם "פוקימון" שהיתה נועזת וחדשנית בקצב ובצבעוניות שלה. אבל אחרי כמה הרצות גילו שילדים חוטפים התקפים אפילפטיים מול המסך ולכן נאלצו למתן את הצבעוניות והקצב. הגרסה שהגיעה אלינו היתה מתונה יותר והיום אנחנו לא מתרשמים ממנה כי רוב התכניות בערוץ הילדים עומדות בפרמטרים האלו וגם משיגות אותם. אבל אינטרסים מסחריים לא בדיוק קשורים לאינטרסים בריאותיים….
• הפרעות קשב וריכוז. אין מה לעשות, המוח פועל (גם) על חשמל וכשכל הצבעוניות הזאת זזה כל כך מהר זה משפיע על גלי המוח ויוצר בעיות. יש כמה וכמה מחקרים שמראים איך צפיה מוגברת לטלויזיה עד גיל 3 מגבירה את הסיכוי להפרעות קשב וריכוז בגיל קצת יותר מאוחר.

בטלויזיות החדשות (פלזמה, LCD) הבעיה הזאת לא קיימת משום שהטכנולוגיה אחרת ואין ריצודים (אל תתפסו אותי במילה, אולי יש אבל מה שיש לא מפריע). ולכן כל שאלת הטכנולוגיה מתבטלת. מסקנות:

1. אם יש לכם טלויזיה חדשה, שטוחה, סעיף הטכנולוגיה לא קשור אליכם.
2. אם יש לכם טלויזיה ישנה ומסך מחשב שטוח, תוכלו להשתמש בו במקום בטלויזיה.

תוכן

האם צפיה בסרטים אלימים מגבירה את אלימותם של הילדים? באלו סרטים מדובר? הממצאים מפתיעים. הם כל כך מפתיעים שחזרו על המחקרים שוב ושוב בהרבה סוגים של תנאים ובכל מקום בעולם.
הענין הוא שהתוצאות היו זהות בכל העולם, בכל התנאים ואין מה לעשות נגד זה:

צפיה בסרטים אלימים מגבירה את אלימותם של הילדים.
בדקו את הענין הזה כל כך הרבה פעמים, מכל כך הרבה כיוונים ותמיד הגיעו לאותה התוצאה, זה אחד התחומים הנדירים שבו כל המחקרים תמימי דעים, כולם הגיעו בדיוק לאותה המסקנה.

ומה שיותר מפתיע הוא הממצא הבא: סרטים מצוירים אלימים מגבירים את האלימות עוד יותר מאשר סרטים עם שחקנים חיים. או במלים אחרות: תום וג'רי מגבירים את האלימות עוד יותר מאשר הפאואר-ריינג'רס.
למה? הסיבה פשוטה:
כשילד רואה סרט אלים הוא מבין שאלימות זה דבר לגיטימי, הוא מקבל רעיונות איך להתמודד באמצעים אלימים והוא לא מקבל חלופות איך להתמודד בצורה לא אלימה. במלים אחרות: הסרטים גם מלמדים אלימות וגם נותנים לאלימות לגיטימציה.
אבל כשהסרט אמיתי והילד נורמטיבי, הוא יכול להרגיש אמפתיה למי שנפגע מהאלימות בסרט ומתוך רגשות תמימים ואנושיים להירתע מאלימות, פשוט משום שהוא מזדהה עם הצד הנפגע. לעומת זאת, כשילד רואה סרט מצויר שבו לנפגעי האלימות לא קורה כלום ושניה אחרי זה הם כבר צוחקים ודוהרים לשלב האלים הבא, כל מי שרואה את הסרט צוחק מהבדיחה הנהדרת (ראית איך הוא החטיף לו? עם הקרש!…) אז אפילו מחסום האמפתיה השברירי נעלם. הכל מותר.

עכשיו בואו נחשוב שניה: רוב הסרטים המיועדים לילדים, ברוב הערוצים, הם מצוירים. רובם ככולם אלימים. החברה שלנו אלימה ויש בעיות אלימות קשות במוסדות החינוך. מה כל זה אומר?

בואו נלך צעד קדימה ונניח שההשפעה הגדולה של הטלויזיה על הילדים לא ייחודית לאלימות, אלא בכלל לכל מה שהילדים רואים. עכשיו תפתחו את ערוצי הילדים ואפילו הפעוטות ותראו עולם שלם של "טלנובלות" לילדים.
מה קיבלנו? קיבלנו השפעה גדולה מאוד על הילדים, אבל הפעם במקום ללמד אותם אלימות, הטלויזיה מלמדת אותם תככים, בגידות, יצרים ובאופן כללי כל מה שהופך יחסים בין אישיים ללא-בריאים. חלופות טובות? יחסים בריאים? זה לא מענין, זה לא מחזיק תכנית טלויזיה.

כשבוחנים את לוח השידורים אין מנוס מלהבין שכל תכנית שהילדים שלנו רואים צריכה לעבור בקרת תוכן חמורה ביותר שלנו, המבוגרים. אם אנחנו רוצים לגדל ילדים בריאים שיכולים ליצור מערכות יחסים טובות, שיכולים לפתור בעיות באופן רגוע ובלי להפוך כל ענין לדרמה-מסובכת-מלאת-תככים, אם אנחנו רוצים שלילד תהיה פרספקטיבה נכונה על העולם, כזאת שתהפוך אותו בסופו של דבר למבוגר בריא, מאושר, שיודע להסתדר עם אנשים אחרים, שיכול לעבוד בצוותים, להשתלב וגם לנהל ולהוביל (מה שמתאים לאופי של הילד) – אז אנחנו חייבים לבקר בהקפדה יתרה את התכנים שהילדים רואים. נדמה לי שהדרך היחידה לעשות את זה היא להימנע מטלויזיה ולעבור רק לתכניות נבחרות, אפשר לעשות את זה בכמה דרכים:

• להשתמש רק בסרטים וסדרות קנויים DVD
• להשתמש במדיה-סנטר שעליו מכינים ספריה עם סרטים ותכניות מתאימים
• להקליט דברים במקלטים של חברות הכבלים והלווין ולאשר לילד לראות רק את מה שהקלטנו
• לראות דברים דרך אתרים כמו יו-טיוב

חשוב ללוות את כל זה בהסברים והדגמות כדי שהילד ילמד לבקר את עצמו ואת התכנים שהוא רואה גם כשאתם לא נמצאים בסביבה. אם החלטתם להדגים לילד איך נראה סרט "רע" שבו אתו לאורך כל הסרט ודברו על מה שאתם רואים. במלים אחרות: אל תתנו לגיטימציה לאלימות ולסילוף שיש בתכניות הילדים.

אופן הצפיה

לילדים קשה להבחין בין דמיון למציאות ועוד יותר קשה לילדים להבחין ביניהם כשהדמיון נראה בדיוק כמו המציאות. זה קורה בסרטים. לכן מזהירים אותנו שצריך ללמד את הילדים לא לקפוץ מקומה גבוהה גם אם הם לובשים גלימה של סופרמן.

לנו קל להבחין בין מציאות לדמיון במקרה הזה וברור לנו שמסוכן לקפוץ מקומה גבוהה והגלימה לא גורמת למי שלובש אותה – לעוף ולכן מאוד ברור לנו שצריך להזהיר את הילדים.
אבל מה קורה כשרואים סרט "תמים" כמו תום וג'רי? כל סרטי דיסני למיניהם? הלהיט התורן בשוק הילדים? התכנית שכל הילדים בכיתה אוהבים? תכניות למבוגרים (הישרדות, כוכב נולד)?

השאלות הן:

• האם אתם רוצים שהילד שלכם יתנהג כמו הדמויות בטלויזיה?
• האם אתם רוצים שהוא יחשוב ויבין דברים כמו דמויות בטלויזיה?
• האם אתם סומכים על מפיקי התכניות והערוצים שהם עושים מה שטוב לילד שלכם?

אם אתם לא רוצים שזה יקרה, שבו עם הילד כשהוא צופה בתכניות והסבירו לו מה רואים, מה נכון ומה לא נכון.
הצפיה בטלויזיה היא סוג של פעילות ועדיף שתהיה פעילות משותפת. עליכם לתווך לילד את מה שהוא רואה, כי ההבנה הספונטנית שלו לא נכונה.
אתם כבר מכירים את העולם ואתם יודעים שאם נותנים למישהו מכה עם קרש בראש, הוא לא קם שניה אחרי זה צוחק ומוכן לתעלולים. הילד שלכם לא יודע את זה.
אתם יודעים שאם מישהו שתה קפה עם מישהי זה לא אומר שהוא בוגד באשתו, הילד שלכם לא יודע את זה. הסבירו לו.

מפיקי התכניות? מנהלי הערוצים? הם מרויחים המון כסף על כל להיט שהם מביאים, לא משנה מה הם מצהירים, בסופו של דבר הם פועלים כדי להרויח כסף. אם לא מפרסומות אז ממוצרים (קלמרים עם תמונות של גיבורי הסדרה, למשל). טובתו של הילד שלכם לא מעניינת אותם, אלא הכסף שהילד שלכם בסופו של דבר יכניס לכיס שלהם. אל תאמינו להם.

לסיכום:

צפו בטלויזיה ביחד עם הילדים והראו להם את נקודת המבט שלכם על הסרט שאתם צופים בו. תנו להם את הפרשנות שלכם למה שקורה על המסך. נצלו את ההזדמנות לפעילות חינוכית משותפת ביחד.

הרגלי הבית

האם בבית שלכם הטלויזיה פתוחה כל הזמן? האם יש לכם טלויזיה בבית?

אם הטלויזיה בבית שלכם פתוחה כל הזמן, אתם מרויחים יתרונות מסוימים ומפסידים חסרונות מסוימים:

• יתרון: הילדים שלכם רגילים לנוכחותה ומתיחסים אליה קצת פחות, הטלויזיה פתוחה ברקע והילדים אולי עושים דברים אחרים בינתיים.
• חסרון: יש לכם הרבה פחות בקרה על מה שהילד רואה ומה שהוא קולט מתוך מה שראה. בקרת התכנים אצלכם כמעט בלתי אפשרית.
• עוד הפסדים: כשכל הזמן זז משהו ברקע ומדבר, קשה להתרכז בדברים אחרים וקשה להעביר את מוקד הפעילות למקומות אחרים.

אם הטלויזיה שלכם נפתחת רק כדי לראות תכניות מסוימות, היכולת שלכם לשלוט בתכנים גבוהה הרבה יותר אבל הילדים שלכם בסכנת התמכרות. דוקא משום שהם רואים פחות טלויזיה, דוקא משום שזה לא זמין כל הזמן, הילדים לא יודעים להתעלם ולהפסיק לצפות וצריכים את הבקרה החיצונית שלכם.

איך מזהים התמכרות? כמו כל התמכרות, כשמפסיקים את הגירוי, המכור נכנס לקריז.
זה אומר: בכי, התקפי זעם, כעס וצרחות.
אם אפשר בקלות להסיח את דעתם, ההתמכרות קלה.
אם הם ממשיכים להילחם: ההתמכרות קשה, כדאי להתחיל גמילה…

במקרה שיש לילד נטיה להתמכרות לטלויזיה, כדאי להגביל מראש את כמות הצפיה:
אפשר לומר לילד "נראה 2 שירים ואחרי זה נסגור את הטלויזיה"
או כשהילד גדול יותר: "בוא נסמן בעיתון אלו תכניות אתה רואה השבוע" ומסמנים תכניות שמתאימות לכמות הצפיה שהחלטתם עליה מראש.

וכאן אנחנו נכנסים לנושא הבא….

מה לא עושים כשרואים טלויזיה

טלויזיה ובכלל סרטים ומולטי-מדיה הם כלים מאוד חשובים של התרבות שלנו.

סרטים כיום משמשים להנאה, למידה ותקשורת. זוהי מדיה שחשוב ללמד את הילד להשתמש בה. משום כך, אני לא ממליצה למנוע מהילדים טלויזיה/סרטים.
אני כן ממליצה לבחור את הכלים, התכנים והמינונים כמו שתיארתי עד כה.
ולמה לטרוח ולמנן? למה להגביל את הצפיה?
הסיבה לכך פשוטה:
כשהילד רואה טלויזיה הוא לא עושה דברים אחרים. הטלויזיה ממכרת וגוזלת זמן רב וכל הזמן הזה מתמקד בפעילות פסיבית מול המסך.

אנשים וילדים בפרט זקוקים לתנועה, מרבית ההתפתחות של הילד נעשית תוך כדי משחק וחשוב מאוד שהילד ילמד לשחק, לפעול בחברה (לשתף, לחכות בתור, לעמוד על שלו וכו') ויתנסה במגוון גדול של פעילויות: משחק חברתי, משחק דמיון, משחקי בניה, יצירה, פעילות מוטורית, פעילות מחוץ לבית, טיולים ועוד.
כל זה לא קורה כשהילד יושב מול הטלויזיה, גלי המוח שלו פועלים במצב רגיעה ובמקום ליזום ולהפעיל את עצמו ואת חבריו הוא מקבל דברים מוכנים בכפית לתוך הפה (השמנה היא כמובן עוד נימוק נגד טלויזיה).

בפעילות חוץ-טלויזיונית, הילד צריך ליזום, להפעיל, להשתלב, לחשוב על רעיונות… מגוון ההתנהגויות שלו רחב והוא לומד המון מכל פעילות ופעילות. כל זה בניגוד לפסיביות המוחלטת שבצפיה מול הטלויזיה.

שאלות נפוצות

התינוק שלי אוהב במיוחד פרסומות, האם אפשר לתת לו לצפות בהן?

לא ולא! פרסומות נועדו למשוך את תשומת לבנו, הן צבעוניות ומהירות יותר מכל תכנית אחרת ועוצמת הקול בהן גבוהה מהנורמה. פרסומות הן החלק הכי פחות בריא בטלויזיה ובמיוחד עבור תינוקות (ורצוי עד גיל 3 ועד בכלל).

אני זקוקה לרבע שעה שקט בבוקר כדי להתארגן, האם אפשר להשתמש בטלויזיה כדי להרגיע את הילד בינתיים?

אפשר, אבל אם הילד שלך ילמד להעסיק את עצמו ולשחק במשהו אחר כשאת מתארגנת –עדיף. אם בכל אופן החלטת להשתמש בטלויזיה, כדאי לבחור DVD כלשהו כך שתהיה לך שליטה בתוכן ובזמן שאורכת התכנית.

אני לא יכולה להעסיק את הילד כל היום, הטלויזיה מאפשרת לי מנוחה.

הצורך במנוחה מוכר לכל אם ובמיוחד כשהילדים קטנים. אבל כמו בשאלה הקודמת: אם הילדים ילמדו להעסיק את עצמם, תהיה לך הרבה יותר מנוחה.

אני עצמי מכורה לטלויזיה, אז למה לא לתת לילדים גם כן

כאמור אפשר לראות טלויזיה אבל חשוב לבקר את התכנים, לשבת עם הילד ולתווך לו את מה שהוא רואה ולדאוג שהוא לומד גם ליזום פעילויות אחרות מלבד הטלויזיה, גם לבד וגם עם ילדים אחרים.

אלו תכניות מומלצות לתינוקות ולפעוטות?

אני לא ממליצה לתינוקות לצפות בטלויזיה (עד גיל שנה) ואם חייבים אז חמש דקות כל פעם בשיר אחד או שניים, לא יותר.
לפעוטות יש כמה וכמה סרטים ותכניות שאני ממליצה עליהם ואכתוב עליהם בהרחבה בהמשך. בכל זאת כמה שמות: הטלטביז, רגע עם דודלי, קישקשתא (את שניהם אפשר לרכוש ויש גם ביו-טיוב), החברים של הקרנף… יש עוד, אבל על כך בהמשך…

נושא הטלויזיה רחב וגורר הרבה משמעויות ומאוד יתכן שלא הזכרתי את כולן, כך שאם יש לכם שאלות נוספות בנושא זה, אשמח לענות עליהן.