היום היתה אתנו אורחת.

היתי כל היום מחוץ לבית במיליון עיסוקים שונים וכשהגענו לכאן עם הילדה אחרי הצהרים, ניצלתי את ההזדמנות ששתי הפעוטות משחקות ביחד ואני חופשיה לעניייני הבית.

בשלב מסוים, תוך כדי שטיפת רצפה אני שומעת את האורחת שואלת אותי: "מיכל!…, אפשר לפתוח משחק מהארון?" ואני עונה לה בשמחה "כן, בטח" ומדמיינת איך שתי הבנות שרק אתמול היו תינוקות משחקות ביחד במשחק קופסה כלשהו….

שעה אחרי זה, הרצפה והכלים שטופים וכל מה שמעניין אותי עכשיו זה לשבת עם הרגליים למעלה ולשתות משהו חם… אני הולכת להציץ בחדר של הבנות ו….
כל הארון שפוך על הרצפה. פאזלים מעורבבים עם קוביות דומינו, קלפים מעורבבים עם "נחשים וסולמות", משחקי השחלה, צור צורה וגופים הנדסיים אחד בתוך השני והקופסאות כמובן קרועות בחלקן.
במלים אחרות "יאללה בלגן".

הקפצתי את האורחת הביתה תוך כדי שאני נותנת הוראות לקטנה-גדולה שלי לסדר הכל בחזרה. היא כמובן כעסה שרק היא צריכה לסדר, אבל נו, מה לעשות, היא זאת שאיפשרה את הטרור הזה בחדר שלה והיא זאת שצריכה ללמוד לשים גבולות לאורחים המופרעים שלה…

חזרתי אחרי חמש דקות, החדר עדיין הפוך ואין מנוס אלא להפעיל טכניקות כיפיות כדי להתמודד עם הדבר הזה. ברגעים כאלו אני נזכרת במרי פופינס.

והמקבילה הביתית שלה:
מיון: לאסוף רק את האדומים, המשולשים, הגדולים וכו'.
תחרות: לאסוף הכי הרבה חלקים ביד אחת, בשתי ידיים, הכי מהר וכו'.
קליעה: לקלוע לקופסה של המשחק את החלקים.
חידות: מה החבאתי? לאן זה שייך? וכו'.

לקח קצת זמן והמשחקים נאספו, וזמן האיסוף היה גם זמן משחק איכותי.

בחודשים האחרונים היתי עסוקה בהכנתה לחיים של תינוקת חדשה ולא התפניתי לכתוב כאן, אבל בינתיים הצטברו כל מיני רעיונות והחלטתי לשנות קצת את מראה האתר ולהשתמש יותר דוקא בפונקציית ה"בלוג".

זה אומר שתוכלו לעקוב אחרי הבלוג ולקבל רעיונות לפעילויות עם הילדים. יהיה פה קצת פחות מסודר אבל אני מקוה שיותר תוסס… גם מגוון הגילים אצלי בבית השתנה מאז שפתחתי את האתר ועכשיו יש גם תינוקת וגם פעוטה – והפעילויות בהתאם.

אז מה עשינו היום? 

עם התינוקת קראנו את הספר המקסים "חיפושית ושמה מושית" של נעמי בן גור. קראנו את שלושת השירים הראשונים בלבד והמחזנו אותם.

השיר הראשון עוסק בתרנגולת והשתעשענו בקרקורים
השיר השני עוסק בחתלתול ולכן ייללנו, פיהקנו והתמתחנו
והשיר השלישי עוסק בפיל וטפחנו בכבדות (זה אני) על הגוף (זאת התינוקת)
זה ממש הספיק אז אחרי זה התאמנו (שוב) בנסיון ללמוד את המשחק "מסירות" עם כדור הרשת (הכדור עם החורים שמוכרים בכל חנות לדברי תינוקות, אני מאוד אוהבת את הכדור הזה).

האוכל שהכנתי לתינוקת היום:
בישלתי מעט מאוד שיבולת שועל בהרבה מים, הרבה זמן.
טחנתי את שיבולת השועל והמים שלה עם קצת טחינה, בננה, מעט מאוד סוכר חום וקורט קינמון. השתמשתי בסוכר כי כרגע חסר לי בבית סילאן.
יצא מאוד טעים אבל התינוקת סירבה לאכול. היא עוד לא טעמה מתוק ולא עניין אותה, אולי גם פספסתי את זמן הרעב שלה.
אז בהמשך היום היא אכלה גם אבוקדו.

אחרי זה היו עוד די הרבה פעמים שפיספסתי את שעות הרעב שלה או שסתם לא בא לה מוצקים היום. מפה לשם טחנתי מרק ירקות, תערובת שיצאה ממש ממש טעים של חזה עוף, מלפפון טרי מקולף, ביס אחד של עגבניה, טחינה וציר מרק ירקות. תערובת נהדרת שנזללה במהירות ע"י התינוק של השכנים.
הכלי המועדף עלי כרגע לטחינה הוא המקל של בראון ואני טוחנת בכוס הגבוהה שלו. מאוד מרוצה מהכלי הזה.

ועם הפעוטה (בת 3):
הלכנו בדרך לגן, יצאנו מוקדם והיה לנו הרבה זמן, אז החלטנו ללכת בדרך לא שגרתית. הסתכלנו בדרך על העצים, הענפים והפירות, אספנו כמה כאלו. הסתכלנו על השמים וניסינו לנחש אם ירד גשם היום, הפעוטה מצאה מקומות להתחבא בהם ואני היתי מאוד מופתעת לגלות היכן היא מתחבאת…, הלכנו בכל מיני אופנים:
- ספרנו צעדים ובצעד השלישי קפצנו
- עפנו כמו פרפרים
- הלכנו כמו ברווזים
- ירדנו במדרגות והקפדנו להשתמש כל פעם ברגל אחרת (פעם יורדים עם ימין ופעם עם שמאל, לסירוגין)
- שיחקנו ב"נגיד ש…", למשל, נגיד שהמדרכה הזאת היא ים ואנחנו שוחים ופוגשים דגים… (הרעיון לקוח מתוך הספר "נגיד ש" של מרים רות).

- הלכנו רק על האבנים האדומות בשולי המדרכה, רק על הסגולות שבאמצע וכו' וכו'
- שרנו "אנו הולכים בדרך, הופה היי, הופה היי…" (איך השיר הזה ממשיך? מי יודע?)

שאר היום היה מלא בנסיעות ובמפגשים עם עוד אנשים ועוד ילדים, מהסוג שלא צריך לדאוג לו, כך שלא הספקנו הרבה יותר מזה…. ניפגש מחר!…